תוכנית לימודים שכתבתי נכנסה והתקבלה לשמחתי הרבה למערכת גפ"ן של משרד החינוך. לתוכנית קוראים חשיבה נכונה והיא בדיוק מתחילה את שנת הלימודים ה-3 שלה בעיר תל אביב.
מטרת התוכנית לפני הכול היא ליישר קו ולצמצם עד כמה שניתן פערים חברתיים בכל הנוגע להבנת החברה את סביבת מחייתה בהיבט הפיננסי התנהגותי, כלומר שינוי המצב של צרכן סביל ותמים לצרכן פעיל, מחושב וערני מגיל צעיר. בנוסף מטרתי לעלות לכדי מודעות את הבנתם של ילדנו אחר האינטרסים העומדים מאחורי כל תרבות הצריכה וכן המסכים של עולם המכירות, הפרסום והשיווק.
לבתי הספר הציבוריים בארץ יש כוח שאינו ממומש ביכולת שלו להשפיע על החברה הישראלית ובכלל, כילדה בעיר תל אביב ערכים היו מנת חלקנו גם בבתים בהם גדלנו, אך יותר מכך בבתי הספר עצמם. עולם הערכים של שנות ה- 80,90 היה בדיעבד דינוזאור שעומד להיכחד מן העולם. מי היה מאמין בראיה לאחור שהעולם יקפוץ קדימה כפי שקפץ בהיבט הטכנולוגי, שהוא לבד שינה את פני העולם כולו כולל את מדינתנו הקטנה. מדינת ישראל הושפעה רבות ועודנה (לפעמים בצדק) מהתרבות ומאורך החיים האמריקאי מהם ינקנו בשקיקה את תרבות הפופ, תרבות הפאסט פוד, פאסט פורוורד או פשוט fast נקודה, שזה לטוב ולרע.
ואם לא די בכך שהעולם זז קדימה בעקבות הטכנולוגיה הוא נתן קפיצה כל כך גדולה ומהירה שפערה על הדרך חורים ופערים בהבנת הדרך, הנחלת החינוך, אידיאלים כאלה ואחרים ועוד הרבה. המציאות של ילדנו בהווה שונה בתכלית מזו שהייתה לנו כילדים - נעלמה תחושת ההגנה, הבועה בה גדלנו, לאן פרחה לה התמימות? יש שיגידו אז פרחה. אבל שימור הוא היבט קריטי בתרבות שרוצה להישמר ולא להיכחד, אך על מנת שלא נעסוק רק בשימור התרבות אלא גם בהתפתחותה, כדאי שנתחיל ללמד את הילדים ערכים וחכמת חיים במקביל לחכמת הספר ולאו דווקא מחוץ לכתליו של בית הספר - אלא בתוכו.
בכדי לגבור על תחושת הכאוס מהשנים האחרונות בהם אנו חיים, כדאי שנמצא את עצמנו עוסקים הרבה בחינוך ולעומק. בוגרי המחר חייבים פנס ענק שיכוון ויאיר להם את הדרך, החינוך הישן כבודו במקומו אך שוב, העולם זז וכדאי שנזוז ביחד אתו, שנעזור לילדים בהבנת המציאות בה הם חיים ואחת מהדרכים היא כאמור ללמדם ניסיון חיים במקביל לחכמת הספר. ניסיון החיים שאני מציעה כאן הוא כדלקמן:
התוכנית חשיבה נכונה מנגישה ומתווכת את המתרחש "מאחורי הקלעים" של התמודדויות בחיי המבוגרים. אם עד היום הייתה הפרדה די גסה בין עולם המבוגרים (אימא, אבא, כסף) לבין עולם הילדים, הרי שכיום ההפרדה כמעט שאיננה מתרחשת יותר. ויותר מכך לא רק שאין הפרדה אלא שהתיווך לוקה בחסר גדול, ולילדים אין מושג שכמעט בכל רגע בו הם משתמשים במסך כזה או אחר, הם הופכים להיות מה שנקרא קהל שבוי. בעזרת הכלים שיקבלו בשיעור הם יישארו קהל צעיר אמנם אך יחדלו מלהיות שבוי.
עצם חשיפתם לכל כך הרבה תכנים אלימים (בין היתר) גורמת לנפש שלהם "להתחספס" דווקא במקומות שלא כדאי לנו לחספס אותם בהם (בגיל הזה וללא התיווך הראוי). העין שלהם אפילו לא רואה את אותם התכנים כאלימים יותר וכך מתכהים חושיהם והם הופכים לפחות רגישים, להבדיל הילדים הרגישים מתוכם שיהפכו לרגישים בהרבה יותר, וכך הקצוות יהפכו לקיצון גדול משכבר אנו רואים בהווה באספקט הרגשי וההתנהגותי בקרב הילדים.
האחריות שלנו כהורים וכמחנכים היא לפקוח לילדים את העיניים וללמד אותם מונחים בסיסיים שישמשו עבורם מצע רחב ובלתי מתפשר לבנית עתידם של כל אחד מהם כאינדיבידואל ובאותה הנשימה כחלק מחברה אחת. נסקרן אותם בתכנים מרתקים ונאזן את האלימות והתכנים השליליים שהם חשופים להם מבלי שיש למרבית ההורים את השליטה עליהם.
.png)