לאזן הרגשה פנימית דרך עשיה חדשה

נפש האדם בהיבט ההתנהגותי מושפעת משני גורמים עיקריים: גורמים מולדים וגורמים נרכשים. נבדיל בין הגורמים ונראה איך הפעולות של האדם והתנהגותו משתנים ביחסי הגומלין שבין המתרחש בפנימיותו לבין פעולותיו החיצוניות והיומיומיות. ​ראשית נדמה את המונח דחף, למיני פרופלור שטמון ומוחבא היטב בתוך האדם. דחף הינו מולד ויש לו כוח גדול להניע אדם קדימה לעשייה ולפעולות חיוביות של הצלחה או להבדיל דחפיו יניעו אותו לעשייה שלילית שתוביל לקושי ולתחושת כישלון וכו' דחפים נוספים שמוכרים לנו מהיומיום נקר

דפוס התנהגות - התנהגות שחוזרת על עצמה נקראת דפוס, ובתוך מערכת יחסים זוגית ההתנהגות נקראת דפוס זוגי. אם נפרק את הדפוסים הזוגיים נראה, שהם בכלל דפוס אישי שהצליח לחדור אל תוך מערכת היחסים שלנו ומכאן הפך לדפוס זוגי. "דפוסים מפריעים" בדרך כלל נוטים להתחבא מתחת לרדאר למשך תקופה מסוימת בתוך זוגיות. תאמינו או לא אבל גם הבעלים של הדפוסים המפריעים לא בהכרח מבינים שהם בחזקתם, אותם הדפוסים. פלאש לייט – כולנו בעלים של דפוסים מפריעים. אך הנטייה בתוך מערכת יחסים זוגית היא להיות "מומחים" ע

הגיע הזמן שהשם גרוש/גרושה, גירושים ישתנה, כפלטפורמה ראשונית לשינוי תחושת החובה להישאר בתוך מה שהופך לכלא זוגי אחרי זמן מה בתוך מוסד הנישואים. המילה גירושים אך יותר מכך התרבות והקונוטציה סביב מילה עגומה זו, נגועה בזרעים מאיימים של פחד ואימה מפני גירוש וההשלכות על החיים לאחר הגירוש כביכול. המילה פרידה לעומת זאת היא מילה עם קשר ישיר, מובן וברור לפעולה של זוג שנפרד - כשם הפעולה כך גם התואר. ובאופן כללי פרידה היא דבר לא נעים אז למה שנטיל עליה גזרות מאיימות יותר משהיא גם ככה? תחשבו