גירוש? או רק פרידה?

הגיע הזמן שהשם גרוש/גרושה, גירושים ישתנה, כפלטפורמה ראשונית לשינוי תחושת החובה להישאר בתוך מה שהופך לכלא זוגי אחרי זמן מה בתוך מוסד הנישואים.

המילה גירושים אך יותר מכך התרבות והקונוטציה סביב מילה עגומה זו, נגועה בזרעים מאיימים של פחד ואימה מפני גירוש וההשלכות על החיים לאחר הגירוש כביכול. המילה פרידה לעומת זאת היא מילה עם קשר ישיר, מובן וברור לפעולה של זוג שנפרד - כשם הפעולה כך גם התואר. ובאופן כללי פרידה היא דבר לא נעים אז למה שנטיל עליה גזרות מאיימות יותר משהיא גם ככה? תחשבו על כמה היציאה מהתלות של הביחד אל הכרת העצמי מחדש כעצמאית, מהווה אתגר על כל אדם בסיטואציות גדושות כגון פרידה. אבל אם כתנאי ראשון נשכיל להנחיל שינוי מהבסיס, כך שלמעשה נשנה את הדרך בה כל אחד מאתנו תופס את קונספט הפרידה, ייטב לנו – בהבטחה.

מציאות מערכות היחסים באשר הן היא העובדה הברורה שמתישהו הן מגיעות לסיום. הבנה מסוג זה בהירה לנו למדי בהיותנו רווקות ורווקים צעירים אך הבנה זו מתכהה ומחשיכה את צעדנו מתוך מה שנקרא מוסד הנישואים והתרבות סביב עולם זה.

זוגיות היא זוגיות היא זוגיות והבאת ילדים לעולם בתוך מערכת יחסים זוגית לא תוכל לשנות את גרעין מערכת היחסים הזוגית שלכם שנותר בעינו. האינטרפרטציות למה זה הורות, כמו כן מהי זוגיות, מתבלבלות כמגוון התרבויות ותת התרבויות שהם הלכה למעשה הבתים שכל אחד ואחת מאתנו גדלו בהם. 

כשזוג מאוהב הופך לזוג הורים התרגום שלהם למציאות חייהם החדשה משתנה אל מנעד די צר ודיכוטומי בהתאם לחינוך שהושרש בהם: מצד אחד המאמינים בחיי נישואים השווים לחיי נצח ביחד גם עם מחיר אישי של סבל. ובצד השני המתעוררים להבין שחיי נישואים לא נכונים להם במחיר אישי של סבל. בין אם נכיר בכך או לא הושרשה בנו היטב דרכם הזוגית של קרובינו בהם זוג הורינו, הוריהם וסביבת מחייתנו. השאלה שכדאי שנשאל את עצמנו עוד לפני כניסתנו האוטומטית אל תוך התחייבות זוגית ומשפחתית, היא עד כמה נכון יהיה הדבר לחשוב על עצמי או להבדיל להקריב את עצמי למען אידיאה שספק אם יש בה כיום מספיק על מנת שתחזיק "חיי נצח ביחד".

כשהזוגיות נגמרת אפשר לסיים אותה כי העיקר תמיד יישאר על טיבה של המשפחה. לא המשפחה נפרדת אלא הזוגיות, למשפחה יש תקופת הסתגלות עד שתעלה שוב על דרך המלך.

מהי בכלל פרידה נכונה? כזו שתאפשר אחד לשנייה ללכת מבלי שאלה ישלמו מחיר על צורכם לחשב מסלול מחדש, בחיים חדשים. זה יאפשר את דרך הטבע מבלי לכפות חיים מאולצים בזוגיות דוחקת. חשבו כמה חייהם של הדורות הבאים, הילדים שלנו, יוכלו להרוויח אם יבינו שאין בעולם שלנו נצח, הכול זמני אפילו מערכות יחסים ולא, זה לא עצוב, זה משחרר, כי תמיד יש מקום לאהבה נוספת בחיינו, ללבלוב ולפריחה בדיוק כמו בטבע. אנחנו ההורים צריכים לנהוג בחכמה ובבגרות, וכך נלמד את ילדנו מהקרובים ביותר לליבם, לימוד אקוטי על אנשים בוגרים שבוחרים בכל שלב בחייהם את הטוב ביותר למענם ולמען משפחתם. כי זוגיות כושלת מלמדת בין היתר דפוסים לזוגיות כושלת אבל בחירות חכמות ילמדו אותם מהי חכמה. הזכות שלנו כהורים היא ללמד את ילדנו איך נראית הצלחה, איך נראית בחירה בטוב, הבחירה בעצמי או פשוט בחירה, נקודה. 

המאמרים שלי נכתבים מתוך ניסיון חיים וניסיון טיפולי, הקשבה מתמשכת לנפש האדם, מפגש עמוק עם שינויים, כאב, למידה והחלמה בחיי וכמטפלת.

לקריאה נוספת על הגישה הטיפולית שלי, סוגי הטיפולים ועלי, ניתן לעבור לעמוד אודות.